אני רוצה לספר לכם הפעם על חוויה שעברתי, אירוע שכמובן קשור לעבודה שלי ואני כל כך מתרגשת ממנו שכבר כמה ימים אני תוהה איך להתחיל לכתוב אותו.
לפני כעשרה חודשים כתבתי פוסט בפייסבוק ובו רשמתי שלושה חלומות שביקשתי שיתגשמו. כן, זה היה בהשראת הספר "הרשימה". לא, לא קראתי אותו (עדיין) ובזמנו עדיין לא שמעתי את ההרצאה של יובל אבל כן הכרתי את תמצית העניין אך ורק מהבאזז שנוצר סביבו.
מתוך שלושת החלומות שרשמתי, היום אספר לכם על אחד, אבל אני מבטיחה לעדכן לגבי השניים האחרים בסוף.
אז ככה, בחלום השלישי העזתי בשיא חוצפתי לבקש שהעבודה שלי תיקח אותי לחו"ל/ מפה לשם הוא הופץ בכל רחבי הגלובוס - וכאן המקום להודות שוב לכל מי ששיתף, אהב, המליץ וקישר את הפוסט אבל במשך המון זמן, ממש המון, לא קרה כלום. היו גישושים מעבר לים, היו המון אנשים שרצו לעזור אבל כלום לא נסגר ואני המשכתי בחיי, בעבודתי ולמען האמת קצת השארתי את הפוסט ההוא מאחור. אבל אז מיכל הודיעה לי שהיא מתחתנת.
את מיכל אני מכירה כארבע שנים, הכרתי אותה עוד לפני שהיא הכירה את בחיר ליבה, נדב.
זמן קצר לאחר החדשות המרעישות, החליטו השניים להתחתן בהאג שבהולנד ומיכל הודיעה לי שאני מצטרפת למסע המרגש כחברה וכמאפרת האישית שלה.
לא הייתה מאושרת ממני, שמחתי עד השמיים אבל ניסיתי להישאר מאופקת עד שהכל יהיה סופי וכרטיס הטיסה יהיה בידי. סגרנו את כל הפינות, עשינו איפור ניסיון למרות שבארבע השנים שאנו מכירות אני מאפרת אותה כל שבוע בערוץ החדשות בו עבדה. ברגע האחרון הוחלט שאני אאפר גם את בנות המשפחה הקרובה, חמש נשים וכלה אחת.
התרגשתי, קצת חששתי, טסתי לגמרי לבד עם ציוד האיפור שלי, מעט בגדים ואוברול אחד הורס לחתונה.
הגעתי בחמישי בערב ומיד הוזמנתי לארוחת ערב עם מיכל והשושבינות שלה שאליה הגעתי עם חיוך של הגשמת חלום מרוח לי על הפרצוף. האווירה בארוחת הערב היתה מדהימה ונפרדנו לשלום בערך ב-10 בלילה עם פרפרים בבטן והתרגשות גדולה לקראת החתונה שתוכננה ליום למחרת.
ברבע לשבע בבוקר יום החתונה התעוררתי. מה זה התעוררתי? זינקתי מהמיטה! מקלחת, ארוחת בוקר זריזה וחזרה לחדר לערוך ולסדר את כל האיפור שהבאתי איתי. לא יודעת למה, אבל הייתי בחרדה שלא הבאתי הכל, שיהיה לי חסר משהו חשוב. אבל סתם דאגתי.
היה לנו לו"ז מדויק: שלוש נשים מהממות התאפרו אצלי בחדר ואז עברנו כולנו למלון של מיכל שם חיכו לי עוד שתי נשים יפיפיות ומיכל הכלה המרוגשת. הכל תקתק כמו שעון, כמעט… המעבר למלון של מיכל היה פחות מדויק מה שגרם לי להילחץ, אבל הגעתי למלון שלה וכולן היו רגועות ומקסימות וגרמו לי להרגיש הכי בנוח שאפשר. סיימתי לאפר את שתי הנשים ואז מיכל התיישבה מולי, כולה זוהרת, רגועה, שלווה ומאושרת.
התחלנו בשיער שיצא מושלם, הכי יפה מכל מה שיכולתי לדמיין שאצליח. מיכל היתה מאושרת. המשכנו לאיפור, מיכל ביקשה מראש כמה שפחות, נקי וכמעט בלי איפור בכלל וכך היה. היא זהרה. היא התרגשה. אני התרגשתי וכך כל סובבים אותנו.
החתונה הייתה מדהימה, אלגנטית, בטעם אירופאי משובח ועם שימת לב לפרטים הכי קטנים. חזרתי למלון עם נעלי העקב ביד, מזוודת האיפור ועייפות רבה. ביום ראשון חזרתי לארץ, עדיין עייפה, אך מאושרת ועם אותו חיוך מאוזן לאוזן שלא ירד במשך ארבעה ימים שלמים.
לסיכום, אני רוצה להודות למיכל ולנדב שהגשימו לי חלום, שהיו כל כך מקסימים ורגועים ונדיבים ואירחו אותי ברוחב לב. יש לכם זוגיות מדהימה ויחד אתם יוצרים אנרגיה שכיף להיות חלק ממנה! חבל לי קצת (הרבה) שנתראה מעתה רק בחופשים ובביקורים. תודה גם למשפחות שלכם שהיו לא פחות מאדירים. פשוט וואו!
למי שתהה, גם משאלה מספר 2 התגשמה ולמעשה ממשיכה להתגשם כל הזמן עד היום.
לגבי משאלה מספר 1… היא לא התגשמה. אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.
לינה